השמש כבר שקעה, והסלון היה מואר רק באור הנרות מהשולחן.
ישבתי על הספה, ידיי משולבות, ליבי כבד.
מולי ישב בעלי, עיניו מתחננות, אבל בתוכי התחוללה סערה.
הוא שכח משהו שהיה חשוב לי – לא בכוונה, אבל הכאב היה אמיתי.
"אני לא מבין איך זה קרה," הוא לחש, "אני באמת מצטער".
שתקתי. רציתי לסלוח, אבל הגאווה שלי החזיקה בי חזק.
למה אני תמיד זו שצריכה להרפות? למה לא מגיע לי לכעוס קצת יותר?
ואז זה הכה בי –
האם הכעס שלי שווה את המרחק שנוצר בינינו? האם אני מוכנה להפסיד רגעי אהבה על רגעי צדק?
נשמתי עמוק. "זה פגע בי," אמרתי בכנות, "אבל אני יודעת שלא עשית את זה בכוונה. אני סולחת".
הפנים שלו התרככו, כאילו אבן כבדה הוסרה מליבו.
הוא לקח את ידי בעדינות, ולראשונה באותו ערב הרגשתי שוב קרובה אליו.
למדתי שהסליחה היא לא ויתור על עצמי – היא בחירה באהבה.
היא לא מוחקת את הכאב, אבל היא מאפשרת לנו לצמוח ממנו, יחד.
מי מאיתנו לא נפגע אי פעם במערכת יחסים?
איך אפשר לסלוח בלי לאבד את עצמנו?
כולנו עושים טעויות.
הסליחה היא מתנה שאנחנו נותנים – גם לעצמנו וגם לאהובינו, כדי לפתוח דלת להתחלה חדשה.
הסליחה בזוגיות היא לא רק פתרון רגעי, אלא כלי לצמיחה ארוכת טווח.
> אשמח לפגוש אתכם בקליניקה: נפתח את הכל ונדבר על כל הדברים החשובים, ברגישות ובהכלה.
> סדנת איזון בזוגיות: ההרשמה בעיצומה.
להתראות, נחמה🌱
