צהרים טובים, מה שלומכם?
רציתי לשתף אתכם במשהו אישי-
לפני כמה שנים, בתוך שגרה עמוסה של עבודה, ילדים ומחויבויות, שמתי לב שמשהו בזוגיות שלי מתחיל להשתנות. לא היו ריבים גדולים, אבל הייתה תחושת ריחוק. הרגשנו כמו שותפים לניהול הבית יותר מאשר בני זוג שממש נוכחים זה עבור זו.
יום אחד, אחרי שבוע מתיש במיוחד, הבנתי שאני לא זוכרת מתי ישבנו יחד לשיחה אמיתית, בלי מסכים, בלי הסחות דעת, פשוט להיות אחד עם השנייה. עוד יותר מזה – לא זכרתי מתי הקדשתי לעצמי זמן של שקט, בלי תחושת אשמה על כל מה שאני צריכה לעשות.
החלטתי לנסות משהו אחר:
קבעתי לי זמן אישי – חצי שעה ביום עם כוס תה וספר, בלי הפרעות.
זה נראה קטן, אבל הרגשתי איך משהו בי נרגע.
כמה ימים לאחר מכן, יזמתי דייט ספונטני עם בעלי – לא מסעדה יוקרתית, אפילו לא יציאה מהבית. רק ישבנו יחד בסלון עם שתיה חמה ודיברנו, כמו פעם. שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא שאל אותי.
גילינו כמה התגעגענו אחד לשנייה, בלי ששמנו לב בכלל.
השינוי לא היה מיידי, אבל ככל שהמשכנו להקדיש זמן לעצמנו – גם כיחידים וגם כזוג – הרגשתי איך הקשר שלנו מתחדש. לא כי פתאום היה לנו יותר זמן, אלא כי הפסקנו לתת לעומס לנהל אותנו.
זה היה שיעור חשוב: זוגיות היא לא רק אהבה, אלא גם נוכחות מודעת. זמן איכות זה לא פינוק, זה דלק לקשר. מאז, אני משתדלת לא לוותר על זה – לעצמי ולנו.
איך זה מרגיש לך? מתחברת לזה?
מתי בפעם האחרונה עצרתם כדי ליהנות מזמן איכות אמיתי? עם עצמכם או עם בן/בת הזוג?
במרוץ החיים, לפעמים אנחנו שוכחים לעצור ולהיות נוכחים – עם עצמנו ועם האהובים עלינו.
זמן איכות אינו מותרות, אלא צורך בסיסי שמחזק את הקשר, את הביחד,
את המאגרים הפנימיים.
בעקבותיו כל מעגלי החיים שלנו משתפרים, בעבודה, מול הילדים, מול החברים ובעצם בכל מקום שבו נהיה יהיו לנו יותר כוחות להתמודד ואפילו להנות מהיום יום שלנו.
סדנת איזון בזוגיות: המקומות נתפסים.
מהרו לשריין לכם מקום
להתראות, נחמה.
